אופנת ברוך שווק (2003) בע"מ נ' עדיקה

פסק דין

עומדת בפני תביעה כספית, שהגישה אופנת ברוך שיווק (2003) בע"מ (להלן- "התובעת"), נגד שושנה עדיקה (להלן- "הנתבעת"), במסגרתה טוענת התובעת, כי שיקים שמסרה לה הנתבעת, באמצעות בעלה לשעבר (להלן- "שמעון"), בגין רכישת סחורה, לא כובדו על ידי הבנק והוחזרו לתובעת.

טענות וגרסאות התובעת

הנתבעת, בעלה ובתם ניהלו חנות אפנה בירושלים ורכשו מהתובעת סחורה. הנתבעת מסרה לתובעת, באמצעות בעלה, סדרות שיקים בגין הסחורה, שנרכשה מהתובעת, אשר חלקם נפרעו כסדרם (שלושה במספר) וחלקם הוחזרו ע"י הבנק ללא פירעון, בשל "חשבון מוגבל" של הנתבעת.

לטענת התובעת, פניותיה לנתבעת בכתב, לצורך תשלום החוב, נענו על ידי הנתבעת בטענה, כי השיקים נגנבו ממנה על ידי בעלה וחתימתה זויפה.

לטענת התובעת, הנתבעת הייתה שותפה לעסקים המשפחתיים והעמידה את חשבון הבנק שלה לטובת עסקי המשפחה. באמצעות חשבונה של הנתבעת שולם לתובעת. לטענת התובעת, הנתבעת ובני משפחתה פעלו במרמה ובחוסר תום לב ולא התכוונו לשלם עבור הסחורה, ופעולותיהם עולות כדי עשיית עושר ולא במשפט.

טענות וגרסאות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את כל טענות התובעת. לגרסתה, היא עובדת כמורה בירושלים. מעולם לא ניהלה חנות אפנה בירושלים ומעולם לא רכשה סחורה מהתובעת. היא אינה מכירה את התובעת ולא היה לה כל סיג ושיח עימה. מעולם לא נתנה הרשאה לצד ג' כלשהו, למסור לתובעת שיקים מחשבונה, ומעולם לא הסכימה, שימולאו שיקים בשמה לפקודת התובעת. לטענת הנתבעת, השיקים נשוא התביעה נגנבו ממנה על ידי בעלה וחתימתה על השיקים זויפה על ידו. הנתבעת אישרה, ששני שיקים , שנמשכו מחשבונה לפקודת התובעת נפרע, אך לטענתה, החתימה עליהם, הנחזית להיות חתימתה, מזויפת.

אי הגשת סיכומים מטעם התובע

בישיבת הקדם, שהתקיימה ביום 26.2.11, נדרשה הנתבעת להגיש סיכומים מטעמה עד ליום 28.8.11. כיוון שסיכומי הנתבעת לא הוגשו במועד שנקבע, בהחלטת בית המשפט מיום 7.9.11, נדרשה הנתבעת ליתן הסבר, מדוע לא הוגשו סיכומיה במועד. ביום 11.10.11 הוגשה בקשה מיוחדת דחופה ביותר מטעם הנתבעת להארכת המועד להגשת סיכומיה. בית המשפט נענה לבקשה ובהחלטתו מיום 24.10.11 קצב ארכה להגשת הסיכומים עד ליום 8.11.11. אף במועד זה וגם נכון ליום כתיבת פסק הדין לא הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת.

תקנה 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת בעניין אי הגשת סיכומים, כדלקמן:

"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת".

תקנה 157 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת בעניין אי התייצבות, כדלקמן:

"התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר".

במקרה דנן, הנתבעת לא הגישה סיכומים מטעמה, ודינה כדין בעל דין אשר לא התייצב לדיון. בהתאם לתקנה 157 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהתובעת תצליח להוכיח את יסוד תביעתה, תהא זכאית היא לסעד אותו ביקשה בכתב תביעתה.

להלן אבחן אם הוכחו יסודות התביעה.

דיון

במקרה דנן, התובעת טענה, וטענותיה נתמכו בעדותו של מר שרון ברוך ( להלן-" ברוך"), כי סיפקה סחורה לנתבעת ולבני משפחתה, וכי היא אוחזת בשיקים, עליהם נחזית להימצא חתימת הנתבעת. הנתבעת מצידה טענה וגם העידה, כי לא קיבלה סחורה מהתובעת, לא היו לה קשרי עבודה עם התובעת, החתימה המצויה על השיקים, שהתובעת אוחזת בהם ונחזית להיות חתימתה, זויפה. לדבריה, מעולם לא הרשתה לאדם כלשהו ליתן שיקים בשמה לתובעת.

אין ספק שעל התובעת נטל השכנוע, כי סיפקה סחורה לנתבעת. על התובעת גם נטל השכנוע להוכיח, שהחתימות על השיקים, שהנתבעת טוענת שאינן חתימותיה, הינן חתימות הנתבעת. הלכה פסוקה היא, כי משטוען אדם שחתימתו על שיק זויפה, מוטל נטל הראיה על אוחז השיק, להזים את טענת הזיוף (ראה לעניין זה ע.א 232/77 יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף, פ"ד לב (2), 197; ע.א 5293/90 בנק הפועלים נ. רחמים, פ"ד מ"ז (3) 240).

משכך, בענייננו, על התובע מוטל הנטל להוכיח, כי סיפק סחורה לנתבעת ולא קיבל ממנה תמורה בשווי השיקים נשוא התביעה, או כי החתימות על השיקים נשוא התביעה, הנחזות להיות חתימות הנתבעת הן חתימותיה ואינן מזויפות.